פסק-דין בתיק ת"א 574-07

רקע:

1.         עניינה של התביעה שלפניי הינו סירובה של חברת ביטוח לשלם תגמולי ביטוח בגין אירוע פריצה לבית וגניבת רכוש ממנו, בטענה כי התובע ניסה להגדיל התביעה בהוספת פריטים לתביעה שכלל לא נגנבו ומשכך מופטרת היא מחבות לתשלום.

2.         התובע היה מבוטח אצל הנתבעת בפוליסת ביטוח דירה משנת 2001, כאשר ביום 01/10/01 נערכה לבית התובע הערכת תכולה מטעם הנתבעת.

ביום 15/06/04 נפרץ ביתו של התובע, עת ישן בו עם בני ביתו. לטענת התובע, בעת אירוע הפריצה, נגנב מביתו רכוש שכלל מסרטת וידאו, מחשב נייד, כונן מחשב, שני טלפונים סלולאריים, שלושה זוגות מכנסיים, תיקה של אשתו ובו מזומנים, שעון יד ותכשיטים. כן נגנבו מפתחות הרכב והרכב שהיה מבוטח בביטוח צד ג' בלבד.

התובע דיווח על האירוע לנתבעת ודרש תשלום תגמולי ביטוח בגין הרכוש שנגנב, אלא שלאחר תכתובות הודיעה הנתבעת לתובע כי הוא אינו זכאי לפיצוי מהסיבה כי לא שוכנעה באמיתות נסיבות האירוע.

3.         לטענת הנתבעת, דחתה כדין דרישת התובע לפיצוי, שכן ממצאי החוקר מטעמה העלו כי אין אמת בתביעת התובע וכי קיים ספק למעלה מסביר כי לא נגנבו הפריטים הנטענים כולם או חלקם וכי לפי הממצאים, יש ניסיון מצד התובע להגדיל התביעה ולתבוע פריטים שכלל לא נגנבו ומשכך מופטרת היא מחבות בהתאם לסעיף 25 לחוק חוזה ביטוח, התשמ"א- 1981 (להלן:- "החוק")

מסכת הראיות:

4.         מטעם התובע העיד התובע לעצמו לאחר שהקדים והגיש תצהיר מטעמו.

מטעם הנתבעת הוגש תצהיר חוקר מטעמה שחקר את אירוע הפריצה וכן הודעת התובע במשטרה על אירוע הפריצה שסומנה נ/1. משהוגשו באמצעות התובע מסמכים, לרבות תמליל חקירתו בפני חוקר הנתבעת, משכה הנתבעת את תצהיר החוקר מטעמה.

הצדדים הסכימו כי התובע ייבדק בבדיקת פוליגרף על ידי מומחה מטעם בית משפט וכי חוות דעת זו תהווה חלק ממכלול הראיות בתיק וזו אכן הוגשה. על פי ממצאיה של בדיקת הפוליגרף, נמצא התובע דובר אמת בשאלות הנוגעות לביום אירוע הגניבה אך נמצא דובר שקר בשאלות הנוגעות להיקף הפריטים שנגנבו.

דיון והכרעה:

5.         אין מחלוקת בין הצדדים כי חל אירוע פריצה לביתו של התובע, המחלוקת הנה בשאלה מהו הרכוש שנגנב אם בכלל.

6.         התובע הגיש רשימה ובה פירוט הרכוש שנגנב שכלל מסרטת וידאו, מחשב נייד, כונן מחשב, שני טלפונים סלולאריים, שלושה זוגות מכנסיים וכן נגנב הרכב שהיה מבוטח בביטוח צד ג' בלבד (ושאינו חלק מגדר המחלוקת בהליך שלפניי). עוד טען התובע, כי בין הרכוש שנגנב היה גם תיקה של אשתו ובו מזומנים, תכשיטי זהב וכן שעון מסוג רולקס יקר ערך, לדבריו היו התכשיטים בתיקה של אשתו מאחר ומספר ימים קודם לכן היו יחד בכנס באילת ולקחו אותם עימם. לטענתו, הוא ענד את השעון וכשרחץ בבריכה מסר את השעון לאשתו שהכניסה גם אותו לתיקה. כשחזרו לביתם, לא החזירה אשתו את התכשיטים והשעון לכספת ולאחר מספר ימים ארע אירוע הפריצה והתיק ובו התכשיטים והשעון נגנב.

7.         הנתבעת טענה כי התובע הוסיף פריטים שלא נגנבו לתביעתו ובעיקר התייחסה לתכשיטים ולשעון אשר לשיטתה הוספו לתביעה על אף שלא נגנבו, כשמטרת התובע הייתה לקבל עבורם פיצוי כתחליף לפיצוי הרכב שנגנב אשר אין מחלוקת שלא היה מבוטח ושהתובע לא היה זכאי לפיצוי בגינו.

8.         הנתבעת העלתה סימני שאלה בכל הקשור לטענה לגניבת התכשיטים והשעון, כאלו שלשיטתה יש בהם כדי ללמד כי התובע הגדיל תביעתו בהוספת פריטים אלו במרמה ומשכך לטענתה פטורה היא מחבות לכל תשלום בהתאם לסעיף 25 לחוק, לפיו ברגע שמסר המבוטח למבטח עובדות כוזבות בכוונה להוציא כספים שלא כדין, פטור המבטח מחובתו לשלם כל תשלום.

9.         הנתבעת פירטה את אותם סימני שאלה המלמדים לשיטתה כי התובע דיווח על דברים שלא נגנבו כדברים שנגנבו.

10.        כך טענה, כי התובע דיווח למשטרה על הגניבה של התכשיטים אולם רק לאחר שבועיים פירט מהם אותם תכשיטים שנגנבו.

התובע בעדותו נשאל והשיב בעניין זה כך:

"ש: אתה אומר במשטרה שגנבו את 2 הפלאפונים תיק של אישתך, ומפתחות הרכב שלה מסוג הונדה וגנבו את הרכב מהחניה, בתיק היו מסמכים כרטיסי אשראי + תכשיטים.